קוטן בוטן | ורד לבר

אַל תִּדְאַג, קֹטֶן בֹּטֶן נֶחְמָד,
אַל תִּפְחַד.
אֲנִי כָּאן אִתְּךָ
כָּל הַזְּמַן. מַבְטִיחָה!
אֶפְרָת הַקְּטַנָּה מוֹצֵאת בַּגִּנָּה גּוֹזָל שֶׁנָּפַל מֵהַקֵּן וּמַחְלִיטָה לְגַדֵּל אוֹתוֹ, לַמְרוֹת שֶׁכֻּלָּם חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים: הוּא מִדַּי שַׁבְרִירִי, זֶה לֹא אֶפְשָׁרִי, טוֹב שֶׁאַתְּ לֹא מְגַדֶּלֶת דֹּב נְמָלִים… אוֹ עֵדֶר פִּילִים…
בְּסַבְלָנוּת רַבָּה וּבְאַהֲבָה אֶפְרָת מַאֲכִילָה וּמַשְׁקָה אֶת הַגּוֹזָל, מְחַכָּה שֶׁיִּגְדַּל.
הַבֻּבָּנָאִית
וֶרֶד לֶבֶּר
, בַּעֲלַת תֵּאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת הַנּוֹדֵד “טוּלִיק”, חוֹרֶזֶת בְּכִשָּׁרוֹן יוֹצֵא דֹּפֶן סִפּוּר יְלָדִים פִּיּוּטִי וּמְלֵא חֶמְלָה. וֶרֶד הִיא אִמָּא לְשִׁבְעָה יְלָדִים וְגָרָה בְּמָנוֹף.
הַמְּאַיֶּרֶת
כִּנֶּרֶת גִילְדָר
הֶעֱנִיקָה לַסִּפּוּר אִיּוּרִים מְרַגְּשִׁים וּמְלֵאֵי רֹךְ.