חרוזים שחורים: אוטוביוגרפיה מדומיינת – שירים, סיפורים ושיחות | אברהם סוצקבר

יוֹרְשִׁי הַלֹּא-נוֹלָד, נַכִּיר: נָעִים מְאֹד             
(זֶה לֹא נוֹדָע וְלֹא עָלָה עַל דַּעַת עוֹד).          בְּתוֹךְ מֵאָה שָׁנָה, אוֹ אֶלֶף, אוֹ כַּמָּהשֶׁלֹּא יִהְיֶה, שַׂחֵק! הָאוֹר עַל הַבָּמָה.

(מתוך “שירי היומן”)

בחרוזים שחורים מוזמנים הקוראים להתוודע ליצירתו של אחד מגדולי המשוררים היהודים במאה העשרים: אברהם סוּצְקֶבֶר (2010-1913). באמצעות השירים, הסיפורים והדברים מפיו של משורר היידיש הגדול מרכיב כאן הסופר והמתרגם בני מר (עורך מוסף “ספרים” בעיתון “הארץ”) אוטוביוגרפיה דמיונית שלא נכתבה בפועל מעולם. באוטוביוגרפיה הזאת מסופר סיפור חייו המסעירים של סוצקבר בקולו של המשורר: מילדותו בסיביר, דרך ראשית דרכו בשירה, עבוֹר בגטו וילנה ויערות הפרטיזנים, עדותו במשפטי נירנברג, חייו בתל אביב, ידידותו עם מארק שגאל ועם מיטב משוררי זמנו, ונדודיו בעולם. השירה המודרניסטית הנועזת הזאת נכתבה ביידיש אך אינה נקראת כיידישקייט, ואין בה נוסטלגיה לעבר האידיאלי-כביכול בעיירה היהודית; היא שירה יהודית, כשם שהיא שירה אירופית, אוניברסלית וישראלית. החיים, המוות והשואהבארץ הוא זכור כ”משורר שואה”, אך שיריו של אברהם סוצקבר מהווים ז’אנר נפרד במסורת שירת יידיש. מיה וינשטוק על יצירתו של המשורר שהעיד במשפטי נירנברג, שאף לביטוי השירי המושלם וחזר תמיד לביוגרפי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למשורר קרה לאברהם סוצקבר.אסונות רבים פקדו את המשורר אברהם סוצקבר, אך ייתכן שהכבד ביותר היה מותה של שפתו – יידיש – בימי חייו. אלי אליהו על הספר המציג את תחנות חייו בהיסטוריה היהודית והאנושית. אוצר בלום של חוכמה ויופי הממתין עדיין על מפתנה של השירה העברית
אלי הירש חושב שצריך להודות לבני מר, העורך והמתרגם, על שביל הגישה המיוחד שהוא פרץ למעננו אל האוצר הזה.