אנקת גבהים אמילי ברונטה

אנקת גבהים
אמילי ברונטה
מאז יצא, לפני יותר מ-160 שנה, נחשב “אנקת גבהים”, הרומן הטרגי של אמילי ברונטה, לאחת מיצירות המופת של הספרות האנגלית. הוא זכה לגרסאות קולנועיות ובימתיות רבות, וכבש את לבם של קוראים בכל הזמנים בשל קסמו הגותי והמסתורי של סיפור האהבה הגדול בין קתרין, בת העשירים, להיתקליף, הפרא האציל. “מעבר להיותה שיר תהילה מתלהם לכוחות השחור המאוכלס בפראי אדם (אצילים וזולתם)”, כותבת הסופרת ג’ויס קרול אוטס באחרית דבר שמצורפת לתרגום החדש, “הנובלה היא למעשה, כפי שניכר היטב מהמבנה המשוכלל, הפגנה בוטחת של טבעה הסופי, המכלה את עצמו באור טרגי, של ‘התשוקה’. רכיבים רומנטיים וגותיים אינם יכולים לשרוד בעולמה המואר אור שמש של השפיות”.

“אנקת גבהים” בנוי כמונולוג שנושא גבר בשם מר לוקווד, אשר נקלע לאחוזה ביורקשייר ושומע מפיה של סוכנת בית את סיפורם הטרגי של הבעלים: היתקליף, ילד אסופי שאומץ על ידי בעל האחוזה, מר ארנשואו, ומתאהב ברבות השנים בבתו. הינדלי, אחיה של קאתי ובנו הביולוגי של ארנשואו, מתעמת עם היתקליף ויורש את האחוזה לאחר מות האב. מכאן והלאה נפתחת מסכת של יצרים, רגשות וסערות שמובילה לחורבן.

התרגום החדש של גרשון גירון, שרואה אור בסדרת הקלאסיקות המצוינת של העורך חיים פסח, הוא התרגום החמישי לעברית של הקלאסיקה, לאחר תרגומיהם של ארי גמזו (1952), י’ לבנון (1968), עליזה נצר (1970) ואהרון אמיר (1990). המתרגם דאג לנקות מהטקסט ביטויים ארכאיים המקשים על הקריאה, ובכך מאפשר לקוראים להתקרב אל הקלאסיקה הגותית של ברונטה ולחיות לרגע בעולם אפוף ערפל, רוחות גורל ואהבות גדולות מהחיים.