פרפר פונפון ופומפה | אברהם עמית

“בּצֵל עֲצֵי תּפּוּחַ בּאֶרֶץ פּוֹמְפּידוּ
פּרְפּר פּוֹנְפּוֹן וְפּוֹמְפּה חָשׁבוּ עַל מַשּׁהוּ.”

פרפר פונפון ופומפה (וכשמם כן הם) הם למעשה שלושה ילדים שמשחקים במשחק דמיון. רעיון עולה בראשם, ועם תגובת הסביבה הוא מתגלגל לכדי משחק של ממש.

“שׁאַל אוֹתָם תַּנּין: “הַמּישׁהוּ הַזּה, אוּלַי אֲנִי רוֹאֶה,
מֵאֵיפה הוּא הִגּיעַ? אֲנִי קְצָת מִתְפּלּא.”

פרפר פונפון ופומפה כתוב בקצרה, בחרוזים, בפשטות ובבהירות, ובסגנון המעט נאיבי של ספרות הילדים של פעם. אולם מתחת לחזות הפשוטה והמובנת יש רובד נוסף, מורכב יותר, שמספר את ההתגלגלות של רעיון לכדי משחק ואת סגנון הדמיון הייחודי לילדים.

“אֲבָל הַיּנְשׁוּף רַק יָשׁב וְיָשׁב וְיָשׁב,
הִסְתּכּל עֲלֵיהֶם
וְגֵ?רֵד קְצָת בּגּ