סיפור קטן על יונה ולויתן גיל קופטש

סיפור קטן על יונה ולויתן
גיל קופטש
“בָּעִיר נִינְוֵה, בִּשְׁכוּנָה מְשֻׁנָּה, חַי לוֹ אִישׁ שֶׁקָּרְאוּ לוֹ יוֹנָה.
כְּשֶׁאָמַר לַשְּׁכֵנִים “בֹּקֶר טוֹב,” אָמְרוּ לוֹ “תִּסְתֹּם.”
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ עֶזְרָה, בָּעֲטוּ בּוֹ בַּמָּקוֹם.
וּכְשֶׁעָמַד בַּתּוֹר לִגְלִידָה, יַלְדָּה אַחַת דָּחֲפָה אוֹתוֹ הַצִּדָּה.
אָז הוּא חָשַׁב וְחָשַׁב וּמָצָא פִּתְרוֹן – הוּא הֶחְלִיט פָּשׁוּט לָלֶכֶת לִישֹׁן.”

הַאִם יַצְלִיחַ הַלִּוְיָתָן לְעוֹרֵר אֶת יוֹנָה לִפְעֻלָּה? וְאֵיךְ יַצְלִיחַ יוֹנָה לְשַׁנּוֹת גַּם אֶת הִתְנַהֲגוּת אַנְשֵׁי הָעִיר?

בְּעִבְרִית זוֹרֶמֶת וּבְהַרְבֵּה הוּמוֹר מַצְלִיחַ גִּיל קוֹפַּטְשׁ לְחַבֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַמִּקְרָאִי עַל יוֹנָה הַנָּבִיא לְאֶתְגְּרֵי הָעוֹלָם שֶׁל הַיּוֹם; מַפְלִיא אִתּוֹ לַעֲשׂוֹת גַּל שְׁקֵדִי בָּאִיּוּרִים; וְיַחַד הֵם מַצְלִיחִים לָגַעַת בְּלֵב יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים.
זֶהוּ סֵפֶר הַיְּלָדִים הַשֵּׁנִי שֶׁל גִּיל וְגַל. סִפְרָם הַקּוֹדֵם: “לָמָּה לְנֹחַ אֵין מָנוֹחַ?” (יְדִיעוֹת סְפָרִים) זָכָה לְהַעֲרָכָה וְהַצְלָחָה וְלִתְפוּצָה רְחָבָה מְאֹד.

“גִּיל וְגַל מַצְלִיחִים לַהֲפֹךְ אֶת סֵפֶר יוֹנָה בַּתָּנָ”ךְ לְאֶחָד מִשָּׁרְשֵׁי הָעֹמֶק שֶׁל הָאַחְרָיוּת הַחֶבְרָתִית בְּיָמֵינוּ. סֵפֶר מְצֻיָּן לִילָדִים, וְגַם לַמְּבֻגָּרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁכְחוּ שֶׁהֵם יְלָדִים.”
דֹּב אֶלְבּוֹיְם