הקטר שרצה לנסע לרומא

בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם נִמְצָא הַיָּם הַתִּיכוֹן,

וּבְאֶמְצַע הַיָּם הַתִּיכוֹן נִמְצָא הָאִי סִיצִילְיָה,

וּבְסִיצִילְיָה יֵשׁ קַטָּר שֶׁמּוֹשֵׁךְ שְׁלוֹשָׁה קְרוֹנוֹת

וּמֵבִיא נוֹסְעִים אֶל הָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁדּוֹהֶרֶת לְרוֹמָא.

בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת הַגְּדוֹלָה יוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ,

הוּא חוֹשֵׁב: “גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְרוֹמָא”.

אֲבָל אֵיךְ?

הַאִם יַרְשׁוּ לוֹ?

הַאִם הוּא יַצְלִיחַ?

הַאִם הוּא יַגִּיעַ?

הַאִם הוּא יִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה?