המאפיה של הצפורים | תמי בראון אלקלס , שירה קורח , תמר בראון אלקלס

הַמַּאֲפִיָּה שֶׁל אַבָּא שֶׁל יוֹאָב הִיא הַלֵּב שֶׁל הַשְּׁכוּנָה. סַבְתוֹת קוֹנוֹת שָׁם עוּגִיּוֹת לַנְּכָדִים – אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ מַגִּיעָה לְשָׁם בְּאֹפֶן קָבוּעַ עַל וֶסְפָּה וְרֻדָּה! אֲנָשִׁים בּוֹדְדִים בָּאִים לִשְׁתּוֹת קָפֶה עִם עוּגָה וּמַרְגִישִׁים פָּחוֹת בּוֹדְדִים כְּשֶׁמָּתוֹק לָהֶם בַּפֶּה וּכְשֶׁיֵּשׁ עוֹד אֲנָשִׁים סְבִיבָם. יוֹאָב מֵבִיא לַמַּאֲפִיָּה אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ מֵהַגַּן. הוּא עוֹזֵר לְאַבָּא שֶׁאוֹפֶה וּלְאִמָּא שֶׁמְּכִינָה רִבּוֹת.
אֲבָל יוֹם אֶחָד יוֹאָב שָׂם לֵב שֶׁאַבָּא עָצוּב וְשֶׁאִמָּא מֻדְאֶגֶת. לַמַּאֲפִיָּה מַגִּיעִים פָּחוֹת וּפָחוֹת אֲנָשִׁים – כַּנִּרְאֶה כְּבָר אֵין לָהֶם תַּקְצִיב לְעוּגוֹת. אֲבָל רֶגַע, מָה קוֹרֶה כָּאן? בְּעִקְבוֹת רַעְיוֹן גְּאוֹנִי שֶׁל יוֹאָב מַתְחִילִים לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּאֲפִיָּה לָקוֹחוֹת חֲדָשִׁים – וּמְאוֹד מְאוֹד מְעַנְיְנִים… אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לוֹמַר שֶׁהֵם – מְעוֹפְפִים!
סִפּוּר מַקְסִים עַל כָּךְ שֶׁתָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה, הַמּוֹכִיחַ שֶׁלִּפְעָמִים מַסְפִּיק לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם וּלְהַבִּיט גָּבוֹהַּ, אֶל הָעֲנָנִים.