הורות ללא מסכות | דריה מעוז , דבש ניב

ספר מרשים זה מלמד מה שרובנו נוטים לשכוח: עם כל הברכה והנחת שבו, גידול ילדים הוא מרוץ מרתון רצוף מהמורות. הורות ללא מסכות הוא ספר פוקח עיניים, החושף את צדדיה הפחות נוחים של ההורות, ומדגים את המושג אמביוולנטיות, החביב על פסיכולוגים ומאפיין כל כך יחסים במשפחה. “ילדים זו ברכה?” נראה שכן, אבל לא בכל מצב ובכל תנאי. פעמים רבות הם גורמים לאושר ולעתים הם מקור לצער, אבל בכל מקרה, הם גורם המעניק משמעות אדירה לחיים.

“כשהגדול נולד חשבתי, הנה, כלאתי את עצמי וזרקתי את המפתחות. זה לכל החיים. אין דרך אחורה. זה הלם מוחלט למי שרגילה להיות עצמאית. לקח לי הרבה מאוד זמן להתגבר על זה, על התחושה שהכול נגמר. לא הרגשתי אושר, לא חיבור, לא ידעתי מה עושים עם המצב החדש, הוויתורים, הכול השתנה. לקח לי עשר שנים עד שהבאתי את הילד השני. בסוף מתרגלים.”- מרווה, 35, נשואה, אם לשניים

מאז פרויד יש לגיטימציה להתחשבן עם ההורים, לכעוס עליהם ולבלות שעות אצל פסיכולוגים בניסיון להבין במה הזיקו לנו. אבל בו בזמן חל איסור חברתי לחוש כך כלפי ילדינו – הם הפכו לפרה קדושה בתרבות המערבית והישראלית, ומרגע שנולדו אנו מצווים לעטות מסכה מושלמת ולהביע תמיד סיפוק, גאווה ואהבה ללא תנאי.
הורות ללא מסכות קורא תיגר על קשר השתיקה האופף את הקשיים והרגשות המעורבים, אך הנורמליים והטבעיים, שמתעוררים אצל הורים כלפי ילדיהם. הספר מאיר את הצדדים האפלים והסודות הקטנים של משפחות רבות: קנאת הורים, העדפת אחד האחים על פני האחר, הקשר הסימביוטי והמעין-זוגי שיוצרים אבות ואימהות עם בנם או בתם, וגם האכזבה, התסכול והמרירות שהם לעתים קרובות מנת חלקם של ההורים.
“נשבעתי כבר אז כשהייתי ילדה קטנה שאני אהיה אמא אחרת. כל מה שהיה חשוב לה היה שאני אנקה את הבית”- לילך, 43, אם לשתיים
הורות ללא מסכות, שכתבה ד”ר דריה מעוז, מבוסס על מחקר עדכני ומקיף, ראשון מסוגו בישראל. כלולים בו למעלה ממאתיים ראיונות אינטימיים עם גברים ונשים חילונים ודתיים, בכל הגילים והמצבים המשפחתיים.
אלה פתחו את לבם וסיפרו בכנות נדירה על הרגעים הפחות מלבבים של ההורות. בספר שזורים גם תובנות של אנשי מקצוע העוסקים בגידול ילדים מזוויות שונות, ממצאים של מאות מחקרים במגוון תחומים – מסוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד ביולוגיה וחקר המוח – ורשימות מרתקות בספרות, באמנות ובהיסטוריה, המציגות מנקודות מבט מרעננות את המורכבות שבתפקיד ההורה, ובכלל זה לילדים עם צרכים מיוחדים.
מקום נרחב מוקדש לאבות, שלא זכו עד כה לתשומת לב מספקת, והספר בוחן אם למונח “אב חדש” יש הצדקה במציאות.
“יש משהו שקרע אותי לגמרי. זוכר כמו היום, מוצ”ש שמשאיר אותן והן יורדות מהאוטו עם התיקים לבית. תסכול, ריקנות. הן חלק ממך, הבנות שלך, ולא איתך. הולכות ממך…”- קלוד, 54, גרוש ואב לשתיים
הורות ללא מסכות מתמקד לשם שינוי בתחושותיו ובצרכיו של ההורה. במקום לחשוש,להתבייש או להתעלם מקיומם של רגשות קשים, הספר יסייע לנו לקבל את עצמנו ואת ילדינו כמות שהם, מתוך הנחה כי דווקא ההיכרות עם הצדדים המושתקים של ההורות תקל על חיי היומיום ותשפר את קשרינו עם היקרים לנו מכול.

“הורות ללא מסכות הוא ספר מלמד ופוקח עיניים, החושף את צדדיה הפחות נוחים של ההורות, ומדגים את המושג אמביוולנטיות, החביב על פסיכולוגים ומאפיין כל כך יחסים במשפחה. “ילדים זו ברכה?” נראה שכן, אבל לא בכל מצב ובכל תנאי. פעמים רבות הם גורמים לאושר ולעתים הם מקור לצער, אבל בכל מקרה, הם גורם המעניק משמעות אדירה לחיים “.- פרופסור עמירם רביב, פסיכולוג קליני וחינוכי מומחה ומדריך.